פסח - חג החרות

חג החירות.

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

מעבר למשל על עם שיצא ממצריים לארץ מובטחת יש פה סיפור אוניברסלי, על אדם באשר הוא אדם ועל יציאתו התודעתית מעבדות לחירות. הסוד הוא במילים "לראות את עצמו" - כלומר החירות מתחילה בכלל בהתבוננות על עצמך פנימה והחוצה.

ב"לראות את עצמך" יש מהלך ראייה פנימה, הרבה מעבר למה שהמציאות הסובייקטיבית הנתונה לכבלי התרבות ולמערכת האמונות המשפחתית והחברתית מספרת לך.

הרב קוק כתב לפני מאה שנים: "יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות. הנאמן לעצמיותו – בן חורין הוא,

ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד". זו אמירה בודהה-סטייל, והיא ברורה וחותכת. בן החורין הוא הנאמן לעצמיותו. אז מה היא העצמיות שלך? את זה לא אני ולא אף אחד לא יגיד לך! את העצמיות שלך החברה לא יכולה לספר לך, זה לך לראות אותה.

החברה ומוסדותיה - מערכות חינוך ותקשורת - יכולה לתת לך זהות ותעודת זהות, היא יכולה לשטוף לך את המוח ולתת לך כללים וחוקים,

אך היא לא יכולה לחולל את סיפור נשמתך, זה שלך לספר. הדרך לעצמיותך היא בהיזכרות. היא לראות את עצמך במראה הפנימית להבדיל מללמוד את עצמך על ידי בבואות חיצוניות ואופנות חולפות.